התקווה החלולה: האם בתי המשפט יכולים להביא לשינוי חברתי?
מאמר זה מתאר את התזה המאתגרת בספרו של רוזנברג: חיוני לבחון בצורה ביקורתית ומפורטת את שאלת יכולתם של בתי המשפט לתרום לשינוי חברתי. בחינה ביקורתית כזו מגלה כי הן המודל המוגבל, הגורס כי אין לבית המשפט יכולת לשנות, והן המודל האקטיביסטי, הסבור כי בית המשפט הוא כלי ייחודי וחיוני במאבק לשינוי חברתי, אינם שלמים. בית המשפט יכול לתרום משמעותית לשינוי חברתי רק כשאינו פועל לבדו, וכאשר המניעה לשינוי אינה נתמכת בגורמים חברתיים או פוליטיים מהותיים. כאשר ההתנגדות היא רחבה, החלטותיו של בית המשפט עלולות לגרום דווקא תגובת–נגד יעילה שתשחק את הישגי ההתקדמות. המאמר בוחן את הֵתזה בצורה ביקורתית בהקשר של ארצות–הברית; הוא מצביע על חולשות בטיעון של רוזנברג כפי שהוא מודגם בפרשת ההחלטה על ביטול ההפרדה בחינוך ובפרשת המאבק לזכויות נישואין לבני אותו מין. המאמר גורס כי הֵתזה הכללית של רוזנברג מאתגרת וחשובה גם בתנאים של ישראל, וכי חשוב שמובילי המהלך למען ניסוח החוקה — כמו גם יוזמים של שינוי חברתי והשחקנים המשפטיים עצמם — יהיו ערים לה ולהשלכותיה. דווקא מי ששינוי חברתי מתקדם חשוב לו חייב לפעול כך שהפעולה תשיג את מטרותיה ביעילות המרבית, תוך שימוש בכלים המתאימים. המשפט ובתי המשפט הם רק מרכיב אחד, חשוב ככל שיהיה, במאבק לתיקון חברתי. שימוש לא הולם בהם עלול להאט את השינוי החברתי עצמו, ואף לפגוע ביכולת של המשפט ושל בתי המשפט למלא את תפקידם הייחודי בחברה דמוקרטית.