הליך לבחינת עיגון חוקתי של זהות המדינה

‏ב-12 לאוגוסט 2013 שרת המשפטים ביקשה מפרופסור רות גביזון "לנסח הצעה להסדר חוקתי העוסק באופיה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית באופן המאזן ומשלב ערכים אלה, הן היהודי והן הדמוקרטי".  הנחת היסוד היא כי על פני הדברים קיימת הסכמה רחבה על אופיה של המדינה כיהודית ודמוקרטית ולכך אף ניתן עיגון חוקתי בחוקי היסוד. עם-זאת, קיימות מחלוקות עמוקות על פרשנות רכיבי ההגדרה והיחס ביניהם. מחלוקות אלו מתבטאות, בין היתר, בהצעות חוק המבקשות לתת עיגון חוקתי נוסף למרכיבים של זהות המדינה.  

 

מטרת הבדיקה היא לבחון את זהותה החוקתית של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, מבחינה מהותית ומוסדית. בחינה כזו תחייב גם בירור משמעותי, ההולך מעבר להצגת עמדות ראשוניות, של עמדות חלקים בציבור לגבי הביטויים המורכבים האלה והיחסים ביניהם. הבדיקה תבנה על מאמצים קודמים בכיוון זה של החברה האזרחית ושל הכנסת עצמה. היא תתבסס על בחינת הספרות המקצועית, התייעצויות עם מומחים ועם ארגונים, בארץ ובחו"ל, וקבלת חומרים מגורמים רלבנטיים. 

 

בתאריך 19.11.2014 הגישה פרופ' גביזון את המלצותיה בנוגע לסוגיית עיגון הזהות היהודית והדמוקרטית של מדינת ישראל. מבין הדברים שכתבה פרופ' גביזון בהמלצות נאמר כי "מוטב להשאיר את מרקם החיים בעמימותו ולא להכנס לדיונים ולמחלוקות על ניסוחים והדגשים ברמה ההצהרתית", וכן "לחברה שיש בה מחלוקות עמוקות על נושאים רבים ושיש בה קבוצות שונות המושכות את פרשנות חזונה לכיוונים מנוגדים, יש עניין בשימור מרחב של גמישות, שיאפשר בירור ודיון ופתרון בעיות מעשית מבלי לאלץ אף קבוצה 'לקרוע את החבל' המחבר אותה לשאר החברה".

 

 

לחצו כאן לקריאה נרחבת.

 

לחצו כאן לקריאת ההמלצות.

 

 

 

מרכז מציל"ה - מרכז למחשבה ציונית, יהודית, ליברלית והומניסטית

דבריה של פרופ' גביזון על הקמת מרכז מציל"ה: 

"אני מודה שממש לא רציתי להקים ארגון. עשיתי את זה כי פתאום התברר לי שהמון דברים חשובים לי, שחשבתי שהם מובנים מאליהם ומונחים בקופסא– הם בעצם פגיעים. שיש המון אנשים שחושבים שהם לא מוצדקים. ושאם לא נעשה מעשה – אולי נאבד אותם. וחשבתי גם שיש הרבה אנשים בארץ הזאת שחושבים כמוני – וגם הם מוטרדים – ויחד נוכל לפעול. 

שנים הדגשתי בפעילותי יסודות אוניברסליים של זכויות אדם, הומניזם וליברליזם. רציתי שהמדינה שלי תכבד את הערכים החיוניים האלה גם כאשר היא נאבקת על קיומה ועל זהותה. נולדתי למציאות שישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי, ששפתה עברית, ושהתרבות הציבורית שלה היא עברית. מבחינתי, זה היה מצב טבעי. הוא נהיה הישג מלהיב כאשר למדתי על ההיסטוריה של העם היהודי ועל השואה. על תחיית השפה ועל הציונות. על ההעפלה ועל ההגנה. חשבתי שאפשר וצריך ליישב את היכולת ואת הזכות של יהודים שתהיה להם מדינה עם הזכות של הערבים לעצמאות ולכבוד. חשבתי שצריך לתת מקום בארץ למכלול הגישות אל היהדות – ולא לתת מונופולין על היהדות לגישות דתיות – או אנטי-דתיות – אל התרבות העשירה והייחודית הזאת. שחשוב לקיים פה מקום שיוכל להיות מקור לתכנים של קידמה ומוסר וערכים יהודיים. 

אבל התברר לי שיש כאלה השוללים את זכותם של יהודים לעצמאות, להגדרה עצמית ולביטחון. חלקם גם נאבקים על מנת לבטל את מימושה במדינת ישראל. שיש גם כאלה הרוצים לקיים בישראל כפייה דתית. אחרים מוכנים להפקיר את זכויות האדם כדי לשמור את ייחוד המדינה. יש גם אחרים הרוצים למחוק את הייחוד היהודי – היסטורי, לאומי דתי ותרבותי – של המדינה ולהפוך אותה ל"מדינה ככל המדינות". הצירוף של כל אלה עלול לגרום לשחיקה של ממש ביכולת של ישראל להתקיים כמדינה יהודית, וביכולת של יהודים לחיות בה בעצמאות.

אני חושבת שחשוב לפעול כדי שסכנות אלה לא תתממשנה. שמוצדק לעשות זאת. שיש הרבה מה לעשות – ושצריך להתארגן על מנת לעשות זאת. זה מה שמרכז מציל"ה רוצה לעשות. זה מה שאני רוצה לעשות במרכז מציל"ה. אני מודה לכל אלה שתומכים במציל"ה – ואשמח אם גם אתם תיצרו קשר ותצטרפו למחשבה ולמעשה."

 

 

אמנת גביזון-מדן: הצעה מקיפה לטיפול במחלוקות בענייני דת ומדינה בישראל

 

קיים צורך בהסכם מסגרת חדש בין שומרי המצוות והחופשיים במדינת ישראל. בבסיס האמנה עומדת ההכרה בחשיבות של יצירת תשתית להסכמה בין חלקי החברה היהודית, תוך מציאת דרך מעשית משותפת וקיבועה בחוק. פרופ' גביזון והרב מדן שקדו במשך 3 שנים על חיבור האמנה. השניים ניהלו דיאלוג עמוק ונוקב על מכלול הסוגיות השנויות במחלוקת בין הקבוצות אליהן הם משתייכים. 

 

האמנה כוללת הצעות הסדר מעשיות לצד הקדמות אישיות מפורטות, המהוות "אני מאמין" שלהם למפעל כולו. בנוסף, מובאים דברי הסבר מפורטים ונפרדים להצעות המעשיות. ההפרדה בין ההצעה המשותפת לבין דברי ההסבר האוטונומיים ממחישה כי אין בכוונת המחברים להביא לכלל אחידות מחשבתית של הציבור היהודי בישראל. חייב אמנם להיות חוק משותף אחד לכולנו, אבל עולם הערכים ואורחות החיים של כל קבוצה וקבוצה יישארו שונים מגוונים.

 

לחצו כאן לקריאה נרחבת על אודות האמנה.

 

לחצו כאן לקריאת הנוסח המלא של האמנה.

 

לחצו כאן לקריאת עיקרי האמנה.

 

 

 

פרס ישראל לשנת התשע"א

נימוקי השופטים להענקת פרס ישראל לפרופ' גביזון: 

"פרופ' רות גביזון היא משפטנית הנמנית על הטובים ביותר שבין הוגי הדעות שהעשירו את המשפט הישראלי. היא עסקה ועוסקת רבות בזכויות האדם המרכזיות, כגון הזכות לפרטיות, הזכות לשוויון, הזכות לחופש הביטוי והזכות להתאגדות. במיוחד זכו להערכה בארץ ובעולם מחקריה על הזכות לפרטיות, נושא שבו עסקה כבר בעבודת הדוקטורט שאותה הגישה לאוניברסיטת אוקספורד. פרופ' גביזון עסקה גם ביחס שבין הדת לבין זכויות האדם, וכן ביחס שבין זכויות אזרחיות ופוליטיות לבין זכויות חברתיות וכלכליות. פרופ' גביזון חקרה את היחסים שבין משפט וחברה, שבין משפט ופוליטיקה ושבין משפט ומוסר.

 

תחום מרכזי נוסף שבו עסקה פרופ' גביזון הוא הנושא המסובך של עיצוב דמותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. כאן נזכיר את מחקריה החשובים על תפקידיהם של העיתונות, של היועץ המשפטי לממשלה ושל בית המשפט העליון, במיוחד לאור "המהפכה החוקתית" שקבע. פרופ' גביזון תרמה רבות גם בחיפוש דרכים כדי לגשר על שסעים הקיימים בחברה הישראלית, כגון מיתון המתח שבין יהודים דתיים וחילונים, בין יהודים וערבים, בין עשירים ועניים. כל מחקריה של פרופ' גביזון מצטיינים  בפרספקטיבה רחבה וברב-גוניות, תכונות שמקורן בהשכלתה הרחבה: היא מומחית לא רק במשפט אלא גם בפילוסופיה, בפילוסופיה של המשפט, בכלכלה, בסוציולוגיה ובמדע המדינה.

 

פרופ' גביזון היא לא רק נאה דורשת אלא גם נאה מקיימת. בסוגיית יחסי דת ומדינה ערכה עם הרב יעקב מדן את האמנה האמורה לאפשר  דו-קיום בין הקבוצות השונות. כמו כן סייעה לוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת בניסוח הצעת חוקה לישראל. ובתחום זכויות האדם נזכיר את הקמת האגודה לזכויות האזרח על ידיה ואת עמידתה בראשה במשך שנים רבות. כדי לעודד שיח בשאלות של משפט ופוליטיקה, המעסיקות את המדינה, הקימה פרופ' גביזון את מרכז מציל"ה, מרכז למחשבה ציונית, יהודית, ליברלית והומניסטית.

 

פרופ' גביזון השתתפה בוועדות ציבוריות ותרמה להן מן הידע ומן התבונה שלה. במיוחד ידועה תרומתה בוועדת וינוגרד, שקמה כדי לחקור את אירועי מלחמת לבנון השנייה. פרופ' גביזון לימדה שנים רבות באוניברסיטה העברית בירושלים עד לפרישתה לגמלאות בשנה האחרונה, וכן הרצתה באוניברסיטאות מן השורה הראשונה בחו"ל. על מחקריה היא זכתה בפרסים יוקרתיים כגון פרס א.מ.ת, פרס צלטנר ופרס חשין.

 

אנו מאחלים לה בריאות טובה והמשך עבודה פוריה."

 

לחצו כאן לקריאת נימוקי השופטים באתר פרס ישראל.

 

 

חברות בועדת וינוגרד לחקר אירועי מלחמת לבנון 2

בשנת 2006 מונתה פרופ' גביזון לוועדת בדיקה ממשלתית לחקר אירועי מלחמת לבנון השנייה: 

 

הוועדה הוקמה בעקבות דרישה לחקור את השגיאות והמחדלים שנעשו לקראת מלחמת לבנון השנייה ובמהלכה, ושמה הרשמי הוא הוועדה לבדיקת אירועי המערכה בלבנון 2006. הוועדה מונתה ב-17 בספטמבר 2006 ופרסמה את הדוח החלקי שלה כבר בתאריך 30.04.2007 בשל הדחיפות בתיקון הליקויים שעלו. הדו"ח טען כי ההחלטה על היציאה למלחמה נעשתה באופן מהיר ולא אחראי. הדו"ח אף כלל מסקנות אישיות כנגד ראש הממשלה אהוד אולמרט, שר הבטחון עמיר פרץ והרמטכ"ל בזמן המלחמה, דן חלוץ.

 

בפרק ההמלצות הוועדה המליצה על שורת המלצות ממסדיות ובהן: להילחם במכת ההדלפות ששיתקה את הפעילות הממשלתית, לקבוע כללים להצגת מסמכים בפני הממשלה, לקדם את בסיס הידע של שרי ממשלה בנושאי ליבה איסטרטגיים, לפעול לשילוב מלא של משרד החוץ בהחלטות ביטחוניות בעלות מימד מדיני, לחזק את המועצה לביטחון לאומי (מל"ל) בדרכים שונות ועיגון סמכויותיה בחוק, באופן שיהפכו אותה לגוף רלוונטי ובעל תפקודיות טובה, ולהקים מרכז לניהול משברים לאומיים במשרד ראש הממשלה, ובו חדר מצב מתוקשר לגופי הביטחון האחרים.

 

את הדו"ח הסופי פרסמה הוועדה ב-30 בינואר 2008, שנה וארבעה חודשים מהקמתה. בדו"ח הסופי הוועדה כתבה כי מצאה כשלים וליקויים רבים בהתנהלות הדרג המדיני והדרג הצבאי, אך נמנעה מלהטיל אחריות אישית על אדם מסוים, מסיבות המפורטות בדו"ח. הוועדה קובעת כי מלחמת לבנון הייתה החמדה גדולה וחמורה, לאור העדיפות הגדולה של צה"ל על חזבאללה, שאחראי לה הדרג הצבאי, במיוחד כוחות היבשה, עם שותפות מסוימת של הדרג המדיני.

 

 

לחצו כאן לקריאה על וועדת וינוגרד בוויקיפדיה.

לחצו כאן לאתר האינטרנט של ועדת וינוגרד.

לחצו כאן לקריאת הדו"ח החלקי של הוועדה.

לחצו כאן לקריאת הדו"ח הסופי של הוועדה.

 

 

פרס א.מ.ת. לשנת 2003

נימוקי השופטים להענקת פרס א.מ.ת. לפרופ' גביזון בתחום המשפטים:

פרס א.מ.ת. מוענק לפרופ' רות גביזון על היותה מבכירי ההוגים שקמו למדינת ישראל בתחום המשפט הציבורי בישראל ובפילוסופיה של המשפט, על פעילותה האקדמית והציבורית בקידום הדמוקרטיה וביסוס זכויות האדם ועל תרומתה הרבה להאדרת שלטון החוק בישראל.

 

לחצו כאן לקריאה נרחבת על זכייתה של פרופ' גביזון בפרס א.מ.ת.

 

 

 

חברות ונשיאות האגודה לזכויות האזרח

בשנת 1974 הצטרפה פרופ' גביזון לאגודה לזכויות האזרח ושימשה כנשיאת האגודה בין השנים 1996-1999.

האגודה לזכויות האזרח היא עמותה שמטרתה "לפעול למען הגנה על זכויות האדם והאזרח בישראל". האגודה נוסדה בשנת 1972 והיא ארגון זכויות האדם הגדול והוותיק בישראל. פרופ' רות גביזון הצטרפה לאגודה בשנת 1974, ועם הצטרפותה החל להיווצר גרעין של אנשי הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, שהעניקו לארגון צביון משפטי.

 

פרופ' גביזון זכתה יחד עם האגודה לזכויות האזרח בפרס לשכת עורכי הדין לשנת 2000. בעת קבלת הפרס אמר נשיא בית המשפט העליון בדימוס, אהרן ברק, כי "אתם מעניקים סיוע רב לבית המשפט. אתם מעלים בעיות חשובות להכרעה שיפוטית - והכל מתוך אחריות, זהירות ומדתיות". בדומה, אמר ראש לשכת עורכי הדין דאז, עו"ד שלמה כהן, כי "לאגודה לזכויות האזרח יש רקורד מפואר בהגנה על זכויות יסוד, גם בתחומים ובעניינים קשים".

 

מבין עתירותיה הרבות של האגודה לזכויות האזרח יש לציין במיוחד את בג"ץ הועד הציבורי נגד עינויים (1999) הדן באיסור עינויים בחקירות השב"כ וכן את בג"ץ קעדאן, הדן באיסור הפליית ערבים בקניית קרקע ציבורית ביישוב קהילתי. על בג"ץ קעדאן כתבה פרופ' גביזון מאמר בשם "ציונות בישראל? בעקבות בג"ץ קעדאן" שהתפרסם בשנת 2001 בכתב העת משפט וממשל, לחצו כאן לקריאת המאמר.

 

לחצו כאן לקריאה על האגודה לזכויות האזרח בוויקיפדיה.

לחצו כאן לאתר האינטרנט של האגודה לזכויות האזרח.

לחצו כאן לקריאת מאמר בידיעות אחרונות על האגודה לזכויות האזרח ועל תפקידה של פרופ' גביזון בפעולתה: "האגודה ששינתה את פני החברה".

 

 

 

 

 

חברות בועדת שמגר לבחינת דרכי המינוי של היועץ המשפטי לממשלה

 

בשנת 1997 נתמנתה ועדה ציבורית בראשות נשיא בית המשפט העליון בדימוס מאיר שמגר לבחינת דרכי המינוי ונושאים הקשורים לכהונתו של היועץ המשפטי לממשלה. הועדה מונתה בעקבות פרשת בר-און חברון. מדובר בפרשייה פוליטית שנבעה ממינוי של עו"ד רוני בר און ליועץ המשפטי לממשלה ועלה החשד שהדבר נעשה בתמורה לתמיכת מפלגת ש"ס בהסכם חברון, שעליו חתם ראש הממשלה בנימין נתניהו עם הפלסטינים. 

 

חברי הועדה היו: מאיר שמגר, נשיא בית המשפט העליון בדימוס, ששימש גם כיו"ר הועדה, פרופ' רות גביזון, פרופ' דוד ליבאי, עורך הדין משה נסים ועורך הדין חיים צדוק.

 

הועדה כתבה דו"ח בן 122 עמודים ובעקבות המלצות הועדה התקבלה החלטה מספר 2274 של הממשלה ונקבעו הדרכים והתנאים למינויו של היועץ המשפטי לממשלה.

 

לחצו כאן לקריאת דו"ח ועדת שמגר.

לחצו כאן לקריאה על ועדת שמגר בויקיפדיה.

לחצו כאן לקריאת החלטת הממשלה מספר 2274.

 

 

 

 

 

חברות בועדת צדוק לחקיקה בנושאי עיתונות

בשנת 1996 הוקמה ועדה ציבורית כדי להמליץ בנושאי חקיקה הקשורים לעיתונות.

ועדת צדוק נקראה על שם היו"ר, חיים צדוק, וחבריה היו פרופ' רות גביזון, פרופ' אסא כשר, משה נגבי, פרופ' זאב סגל ופרופ' עמוס שפירא. במסקנותיה המליצה הועדה, בין היתר, לבטל את הצורך ברשיון כדי להוציא לאור עיתון ולאסור בחוק מתן הוראה לעיתונאי להפר את כללי האתיקה. ככלל, נטתה הועדה להמליץ על צמצום החקיקה המגבילה בנושאי חופש הביטוי ולהחמיר את החקיקה בנושאי ריכוזיות ובעלויות צולבות בתחום העיתונות.

 

למרות שהועדה מונתה על ידי שר המשפטים ושר הפנים דאז, הם לא יישמו את המלצותיה. במשך השנים נעשו נסיונות ליישם את ההמלצות באמצעות הצעות חוק פרטיות שהוגשו על ידי חברי הכנסת זהבה גלאון, תמר גוז'נסקי, בני בגין ויובל שטייניץ, אבל הם לא צלחו.

 

לחצו כאן לקריאה על הועדה באתר העין השביעית (המכון הישראלי לדמוקרטיה).

לחצו כאן לקריאה נרחבת על המלצות ועדת צדוק.